<h1>מעשה הגאונים סימן צ"ג</h1>
<h2>דף לט.</h2>
לאלפא לשמן המגורגר בראש הזית לאור באור החיים הוא פלוני החבר בן החמוד ר' מכיר, אני שעל החתום משיב אני על שאילותיו כמו שהראוני מן השמים. ששאלתם על שתי מרות שאין נשפכות מזו לזו להי מדמין להו או לתרי בועי או לתרי סני דבי. חזרתי בכמה צדדין על המשנה ועל הגמרא ולא מצאתי בה צד איסור בניטלה המרה מדקתני [מ"ב ע"א] ניטלה הכבד ולא נשתייר הימינה כלום ולא קתני ניטלה המרה, דאם איתא דניטלה המרה טריפה הואיל ומרה תלויה בכבד היא הוה ליה למיתנא ניטלה המרה כי היכא דקתני ניטלה הכבד ולא נשתייר ממנה כלום, ועוד מדקתני גבי כשירות [נ"ד ע"א] ניטלה הכבד ונשתייר ממנה כזית, ואמרינן בגמרא [מ"ו ע"א] דבעינן כזית במקום מרה וכזית במקום שהיא חיה דהיינו במקום שתלויה מכלל דאי לא חסר הכבד אעפ"י שניטלה המרה כשירה. ואם נפשך לומר כי ניקבה המרה טריפה דהלכה כר' יוסי בר יהודה [מ"ג ע"א] כל שכן כי ניטלה יש להשיב הרי הטחול דכי נקיב טריפה וכי ניטל כשרה והרי הכליות דכי ניטלו כשירין וכי לקו טריפה, גבי מרה נמי יש לומר כי נקבה טריפה וכי נטלה כשירה. וגבי שתי מרות שאין נשפכות מזו לזו יש לומר כל יתר כנטול דמי ונטל דמרה כשירה, ועוד שאומרין בני האדם שהאייל אין לו מרה גם לתורים אין להם מרה שנראה שכן ברייתן. ואני לפי ענייות דעתי לא ידעתי מה אדין בה שהרי מצאתי בהלכות גדולות [של] (ש)מר רב יהודאי גאון ובשאלתות דספר השכם דמדמי לה לשתי מרות שאין נשפכות מזו לזו (להדדי) לשני סני דיבי לאיסורא, לפיכך איני מורה בהם לא איסור ולא היתר.
תשובה זו השיב רבינו יצחק לוי נצב"ה בכתב ידו הקדושה. מתוך פילפול השואל וחידוש הדורש חדודי חרש מחודדים, ניכר שהוא בקי בחדרי תורה ובטעמי סתריה ובתבונות לחישה ועפעפיו נגדו מיושרים ולכבודו הטרחתי עצמי לרשום לדעתי קלה, והנני משיבו לפי מיעוט שכלי ומזער תבונתי. אותה בהמה שמצא בה שתי מרות לפי דעתי כשירה היא ומותרת לכל ישראל ואפילו בפני הבית ראויה ליקרב על גבי המזבח שאף הכתוב לא הקפיד אלא באיברים כדבעינן [בכורות ל"ט ע"א] שתי הכליות ולא בעל כוליא [אחת] ולא בעל שלש, אבל מרה איננה אבר ולא חשיב חסרון. ומיתר דברי האוסר שמצינו בהלכות גדולות נלמד שהיא מותרת שכתב, טעמו לכבדא אי אית בה טעמא דמרירות, השתא בטעמ' בעלמ' דליכא למרה כלל שרינן לה ביתר לא כל שכן, ועתה כשהתירה בטעם נתברר הדבר דנטולה לא נאסרה כלל. ועוד [הלכה] רווחת בישר' [מ"ג ע"א] שמונה (עשר) מיני טריפות נאמרו לו למשה בסיני נקובה ופסוקה נטולה וכו' ואילו ניטלה המרה לא תנן. ועוד יכול כל אדם לקבל מדעתו שהיא כשרה דתנן ניטלה הכבד ונשתייר הימינו כזית שהיא כשרה, ואמר ר' פפא הילכך בעינן כזית במקום מרה וכזית במקום שהיא (ה)[ח]יה ודווקא במקום סרח אבל במרה עצמה לא מקפיד מידי, ולדברי האוסר הואיל ויורד לדקדוקי הכבד לא היה להם לומר, ובלבד שתהי' המרה תלוייה שם בברייתה. ואם [תעלה] על לב אדם לומר הואיל והלכה כר' יוסי בר' יהודה ניקבה טריפה, ניטלה נמי טריפה, מצינו במקומות הרבה שנקובה טריפה ונטולה כשירה כדתנן [נ"ד ע"א] ניטל הטחול ניטלו הכליות כשירה. והיכא דניטלה גרסי' [ס"ח ע"א] חותך מן העובר שבמעיה מותר באכילה, מן הטחול ומן הכליות אסורה באכילה ואמר ר' זעירא [נ"ה ע"א] לא שנו אלא ניטל(ו) אבל ניקב(ו) טריפה, ומסקנא דשמעתין ניקב בסו(כ)מכא טריפה. ותו גרסי' [נ"ז ע"א] [ו]את מפרשת שמעתתא דרב בפירוש אמר רב שמוטה כשירה חתוכה טריפה לפי שאין אומ' בטריפה זו דומה לזו, ואע"ג דלא מיתוקמא כרב דמסקנא מסיק שמוטת ירך טריפה דהיינו בוקא דאטמא דשף מדוכתיה אפילו הכי טעם גדול וראיה גדולה היא, דאמ' שמוטה כשירה וחתוכה פסולה. ולפי דעתי אין לכרכש עוד בדבר ואפילו לדברי האומר כל יתור כנטול דמי הא לא מיתוקם הכי שאין לו דבר עלול לאיסור יותר מן הריאה, ואמרינן [מ"ז ע"א] לית הילכתא כוותיה דרבא ביתירה.
ומה ששאלתם אם דומה לשתי בועות סמוכות לא ולא דמי לפי שהריאה נאסרה בנקיבת הקרום, והבועות הווייתן בריאה מכח כאב וחולי ובזמן שהן שתים וסמוכות ואין נשפכות זו לזו איכא למימר הקרום שבנתים מתמריך ומתמקמק מן החולי והוי כמו ניקב קרום הריאה אבל כי לא מיטרפא בנקב כלל ליכא למימר הכי אלא איכא למימר מחמת בריותא יתיר' הוא, ולא דמיא נמי לסני דיבי התם נמי בנקב מיטרפא, ועל דבר זה שנו רבותינו [נ"ד ע"א] וכי להוסיף על הטריפות יש, אין לך אלא מה ששנו חכמים.
